הפרעות אכילה – זיהוי, איתור וטיפול
הפרעות אכילה הן מחלה רפואית פסיכיאטרית מורכבת. הן אינן בחירה או "שגעון של גיל ההתבגרות", אלא מהוות ביטוי למצוקה רגשית, ויחד עם זאת, הן גם דרך לא יעילה לנסות להקל על מצוקה כזאת.
ככל שמזהים את המחלה בשלב מוקדם יותר ופונים לטיפול מתאים מהר יותר, כך הסיכון לסיבוכים רפואיים ולמהלך כרוני של המחלה קטן.
לא בהכרח תמיד קל להבחין במצבים של הפרעות אכילה. הן יכולות להופיע במגוון צורות, עם סימפטומים שונים מאחד לשני. לעתים הסימנים הראשונים נראים כמו שינוי חיובי באורח החיים- התעניינות בבריאות או עיסוק בפעילות גופנית, אך בהדרגה ניתן להבחין שהמצב מורכב יותר.
לא תמיד יופיעו כל הסימנים ולעתים יחלוף זמן עד שנזהה שמשהו קורה. לעתים קרובות , משפחה וחברים הם הראשונים שמבחינים בשינוי. חשוב להציע עזרה בצורה מכבדת ושאינה שיפוטית, ולזכור שתחושות של בושה או פחד לפנות לעזרה אצל מי שמתמודד עם הפרעת אכילה הן חלק מההפרעה עצמה. ההכרה בכך שקיימת הפרעת אכילה, היא צעד אמיץ ראשון בדרך להחלמה.
השלב הבא הוא לא להישאר לבד עם הדאגה. פניה לעזרה היא סימן של חוזק ולא של חולשה. גם אם זה "לא נראה חמור" ,כל שינוי מהותי במשקל ובדפוסי האכילה או עיסוק מתמשך באוכל ובהופעה החיצונית ראוי לבדיקה מקצועית. במרבית המקרים, כאשר מאובחנת הפרעת אכילה, נדרש טיפול רב מקצועי הכולל טיפול רפואי, טיפול פרטני רגשי, טיפול תזונתי ובמידת הצורך מעקב פסיכיאטרי. באתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה ניתן למצוא מידע והכוונה לפניה למסגרות ולגורמים טיפוליים בכל רחבי הארץ . חשוב לזכור שהתערבות טיפולית מוקדמת משפרת משמעותית את סיכויי ההחלמה.
נכתב ע"י
דנה לוי ינקולוביץ, דיאטנית קלינית , המרפאה להפרעות אכילה מאוחדת מחוז דרום. חברה בוועד המנהל של העמותה הישראלית לטיפול בהפרעות אכילה, יו"ר ועדת חברים ומינויים.
