חזרה למעלה
דף הבית » על הפרעות אכילה » מניעה

מניעה

מניעת הפרעות אכילה*

הפרעות אכילה הן בין המחלות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר בקרב נערות ונשים בעולם המערבי המתאפיינות בכרוניות ,הידרדרויות חוזרות ונשנות של הסימפטומים, בתחלואה נלווית פסיכופתולוגית, וחולי גופני. כמו כן מהוות גורם ראשוני לטיפולים ארוכי טווח גופניים ונפשיים במסגרות טיפוליות שונות, לאשפוזים, לניסיונות אובדניים, ומוות. בנוסף, הפרעות אכילה מעלות את הסיכון לחלות במחלות גופנית ונפשיות אחרות כגון: חוסרים תזונתיים, השמנת יתר, דיכאון והתמכרויות לחומרים כמו סמים ואלכוהול.
תכניות התערבות ומניעת הפרעות אכילה מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות:
האחת, מניעה ראשונית (primary prevention) כלומר, מניעה של הופעת הפרעות אכילה במשתתפי התכנית. המשתתפים הם אנשים בריאים שאינם מראים כלל סימנים של הפרעות אכילה, ואינם בהכרח שייכים לקבוצת סיכון לחלות בהפרעות אכילה. תכניות והתערבויות השייכות לקבוצת מניעה ראשונית הן בדרך כלל מיועדות להעלות את רמת הידע והבריאות הכללית של המשתתפים ומתמקדות בקידום בריאות והרגלי חיים נכונים על מנת להקטין את הסיכון לחלות בהפרעות אכילה.
הרמה השנייה של מניעת הפרעות אכילה היא מניעה משנית (secondary prevention) כלומר, מניעה של הפרעות אכילה באנשים שיש להם סיכון גבוה לחלות במחלות אלו. לעיתים קרובות אלו אנשים שכבר לוקים בדרגות שונות של המחלה ו/או שיש להם קשר לחלק מגורמי הסיכון המוכרים להפרעות אכילה. במניעה משנית מטרות ההתערבות הן מניעת ההתדרדרות של המשתתפים בתכנית למצב של חולי מלא ו/או הבראתם מסימפטומים קיימים של הפרעות אכילה. דוגמא להתערבות כזאת תהיה תכנית מניעה של הפרעות אכילה בקרב נשים או בנות נוער שהן גם רקדניות מקצועיות – אשר שייכות לקבוצת סיכון גבוהה מאד לחלות בהפרעות אכילה שונות.
המאפיינים של תכניות מניעה מוצלחות הם: תכניות מניעה משניות בהם המשתתפים הם בעלי סיכון גבוה לחלות בהפרעות אכילה, תכניות אינטראקטיביות ולא דידקטיות בהם המשתתפים פעילים ומעורבים באופן אקטיבי, תכניות בהן גיל המשתתפים מעל 15 שנים, תכניות המיועדות לנשים ונערות בלבד ולא כוללות את שני המגדרים באותה תכנית, תכניות ארוכות יותר הכוללות מספר פגישות התערבות ולא פגישה בודדת, תכניות שהשתמשו במדד תוצאה שעבר תיקוף ותכניות שהועברו על ידי אנשי מקצוע מחוץ למערכת ולא אנשים מתוך המערכת (לדוגמא: מורים בבית ספר, מדריכים, אחיות בשרותי בריאות).
נראה כי תכניות מניעת הפרעות אכילה מצליחות יותר כאשר הן מיועדות להורדת גורמי הסיכון (מבוססים מחקרית וסטטיסטית) להתפתחות של בעיות אילו, מתוכננות כהתערבות משנית באוכלוסיה בסיכון להפרעות אכילה, כוללות נשים בלבד מעל גיל 15 שנים ומועברות על ידי אנשי מקצוע מחוץ למערכת.

* המאמר בשלמותו מופיע בדף המאמרים

נכתב ע"י
ד"ר שרון עירון שגב, דיאטנית קלינית מוסמכת בעלת תואר דוקטורט בתחום בריאות הציבור מאוניברסיטת הרווארד, חוקרת בתחום מניעת השמנת יתר והפרעות אכילה, מיסדת ומנהלת ISIS-המרכז לאיזון גופני, נפשי ותזונתי.